<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קמ"א</h1>
<h2>דף לב.</h2>
ת"ר איזהו כיבוד מאכיל ומשקה מכניס ומוציא איבעיא להו משל מי רב יהודה אמ' משל בן רב נתן בר הושעיא אמ' משל אב. איכא דסבירא להו כיון דאסיקנא שהבן זן את אביו משל עצמו היכא דאין לאב כלום נמי אע"פ שיש לבן לא יהא ניזון משל בן. וכי מעיינת בגמר' בבעיא דאיבעיא לה משל מי לא איצטריך לן אלא היכא דיש לו לאב וקמ"ל שאע"פ שזן אותו משלו מצוה קא עביד שמתבטל ממלאכתו אבל היכא דאין לו לאב מי יימא לן דאינו זן. השתא לצדקה אמרי' ר' אמי אכפייה לרב נתן בר אמי ומפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה אביו לא כ"ש דכופין אותו. והא מפר' בגמ' דהאשה ניקנית דבני מערבא [ירושלמי קידושין פ"א ה"ז] תני ר' שמעון בן יוחאי גדול כיבוד אב ואם שהעדיפו ה' יותר מכבודו נאמר כאן כבד את אביך ואת אמך ונא' להלן כבד את ה' מהונך ממה אתה מכבדו ממה שחננך הוי מפריש לקט שכחה ופיאה תרומה ומעשר ראשון ושני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב תפילין ושופר וציצית מאכיל רעבים משק' צמאים אם יש לך אתה חייב בכל אלו ואם אין לך אי אתה חייב אבל בכיבוד אב ואם בין אין לך בין יש לך כבד את אביך ואת אמך אפי' אתה מחזר על הפתחי'. ר' ינאי ור' יונתן הוו יתבין אתא חד בר נש ונשק לר' יונתן על ריגלוי אמ' לו ר' ינאי מה טיבו של זה שלים לך אמ' ליה חד [זמן] אתא לקביל ליה על בריה (דמינניה) [דיזוניניה] ואמרית ליה איזיל צור כנישתא עליה ובזיתיה אמ' ליה ולמה (למה) [לא] כפיתיה א"ל וכופין אמ' ליה ועדיין לזו את צריך חזר ר' יונתן וקבעה שמועה משמיה אמ' ר' יוסי בר אבין [הלואי] הוויין כל שמועתא ברירן לי כהדה שכופין את הבן לזון את האב. ואית' נמי בגמ' דפיאה. אלמ' היכא דלית ליה לאב כופין את הבן לזונו.
